פרשת נח 

פרשת נח, המבול מסמן תקווה? / מוטי לקסמן, תשע"ד.

"בימים קדומים קדומים/ הכל היה שמש //

והכל היה הר / והבקעה בחלל ההר / והכל היה בקעה / וההר בחיקה. //

וכאשר אלהים גדולים ורחוקים / הזריעו תבל ללדת / ראו כוכבי שמים רחוקים /
אגדה אל עצב נולדת / והחשיכו פניהם הלוך וחשוך / ועינם היתה דמעה //

והגשמים החלו לרדת." [א]

המבול.

"בשנת שש?מאות שנה לחיי?נח בחדש השני בשבעה?עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל?מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על?הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". [ב]

המבול בא.

כוכבי שמים רחוקים... החשיכו פניהם הלוך וחשוך / ועינם היתה דמעה, והגשמים החלו לרדת.

מים רבים יורדים מהשמים.

למה?

חלפו עשרה דורות מאז ששת ימי הבריאה. [ג]

העולם הרי בטוב נברא.

וירא אלהים כי?טוב, וגם וירא אלהים את?כל?אשר עשה והנה?טוב מאד.

בטוב ובטוב מאוד.

אז למה?

מאז הבריאה, היקום התפתח, גם האדם.

הכל טוב? הכל טוב מאוד?

לא בדיוק.

האנושות המתפתחת אינה משקפת טוהר, טוב וסדר.

בין בני האדם יש גם תופעות של רוע, של כאב.

האדם אמנם התקדם, גם הרוע גבר, גבר מאוד:

"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום". [ד]

ועינם היתה דמעה, המבול שוצף.

האלוהים מתואר כמלא אכזבה מתפקוד האדם: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו". [ה]

האכזבה כה קשה עד כי מתקבלת ההחלטה להשמיד את כל אשר על פני הארץ: "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם". [ו]

החלטה זו מעוררת שאלות רבות, כמו, האם גם הנמלים חטאו? גם התינוקות היו בעלי יצר מחשבת לבו רק רע כל היום?

אבל, הפעם נתייחס להיבט אחר.

המבול, כמו סיפורים אחרים בתנ"ך מהווה הזדמנות לשוללי האמונה והישות האלוהית לטעון, למשל, "אלוהים של הברית הישנה [...] קנאי הגאה בקנאותו, [...] לא הוגן לא סלחני, [...] טרוף גדלות ודורש-רע גחמני". [ז]

האומנם זו האפשרות היחידה להבין את סיפור המבול? [ח]

אכן, התיאור המקראי מתאר השמדה מוחלטת.

האם יש אפשרות לראייה אחרת?

כן, אפשר!

סיפור המבול בחומש בראשית הוא בשלבים הראשונים של התארגנות העולם האנושי. בפרקים אלה מוצגת תמונה של התפתחות האנושות, שלב אחר שלב, לפי המקרא.

אז, על רקע האכזבה האלוהית ניתן, אולי,  לראות את המבול כניסיון רדיקלי ליצור אנושות חדשה?

האם הכתוב במקרא מעורר ציפייה זו?

לא.

המבול הוא ניקוי מוחלט, ניקוי טוטאלי.

הכתוב אינו בא לתאר אפשרות של חברה אנושית אחרת.

אם הכתוב היה רוצה לעורר ציפייה זו, הכתוב היה שב ומתאר בריאה חדשה, אדם חדש, אדם שונה. [ט]

סיפור המבול מבהיר, באופן חד משמעי, ציפייה ליצירת אנושות חדשה טהור וזכה, אינה ריאלית.

אכן, הפעם אין אשליות: "ויאמר ה' אל לבו יצר לב האדם רע מנעריו"! [י]

אם-כן, אין לסמוך על בני האדם עצמם.

עצוב? מדכא? מייאש?

לא, כי מיד אלוהי ישראל מבהיר מיד, באופן שאינו משתמע לשתי פנים,   

"לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם [...]  ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". [יא]

אכן, הכתוב מכיר בטעות שבמבול ואף סופר תהלים מדגיש זאת, ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם". [יב]

אחרי שהאלוהים הושיב את המבול גם הוא התיישב.  

המציאות הריאלית של בני האדם היא שיש ביניהם כאלה שתפקוד ערכי, שמעשה מוסרי אינם קוד התנהגות נבחר, בשבילם.

האם בשל הסוטים, בשל הפושעים יש לפגוע בכולם?

לא, הכתוב מציע דרך אחרת,

כדי להמעיט ברוע ובנזק צריך מסגרת ברורה.

צריך לקבוע הנחיות, צריך לנסח כללים למניעת רע, כך שרק העובר עליהם ייפגע.

כדי להמעיט את הרע, באים כללי המוסר.

וכך נוהג הכתוב, הכלל הראשון מנוסח, שימו לב, מהו, "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". [יג]

לא פחות ולא יותר, הכלל הראשון מציג את קדושת חיי האדם, כל בני האדם!

יתר-על-כן, הביטוי "בצלם אלהים" מופיע פעמיים בלבד בכל המקרא, בבראשית פרק א, וכאן.

כלומר, חייו של כל אדם בכל מקום וזמן, הם קדושים, אסור לפגוע בהם.

זה אינו ביטוי של אלוהים "דורש-רע גחמני",  זו אינה נסיגה.

להיפך, זו הנחת יסוד חשובה מאין כמוה, לחברה מתוקנת שתדע לפעול גם נגד מעשי הרוע.

טענה זו עולה בקנה אחד גם עם התפיסה היהודית, שלאחר המבול נקבעה התשתית למערכת מוסרית לבני האדם, מה שמכונה "שבע מצוות בני נח". [יד]

האשליה למציאות של גן-עדן, נמוגה.

בני האדם חיים בעולם בו יש גם עושי רע, לכן, הכרחי שבהתארגנות חברתית תושתת על בסיס כללי מוסר.

תארו לכם, אילו כל בני אנוש היו מאמצים רק את הצו "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם". [טו]

צו האוסר באופן מוחלט פגיעה באדם.

הקשת היפה בשמיים תהייה אז אות, לא רק לאי-הישנות של מבול, [טז]  אלא לאור זורח לכל בני האדם.

במצב כזה, כוכבי שמים רחוקים, שאפילו עינם היתה דמעה, תהיה זו של אגדה על שמחה נולדת...

<><><> 

הארות ומראה מקום

א. אמיר גלבוע, קטף, תל אביב 1981, עמ' 6, מוקדש לשאול המשורר.

ב. בראשית ז, יא-יב.

ג. "עשרה דורות מאדם עד נח" (מסכת אבות ה, ב).

ד. בראשית ו, ה.

ה. בראשית ו, ו.

ו. בראשית ו, ז.

ז. ריצ'רד דוקינס, יש אלוהים? תל אביב 2008 (המקור פורסם בשנת 2006), עמ' 51.

ח. אגב, סיפור מבול מופיע גם במקורות אחרים במזרח הקדום, אמנם בהבדלים משמעותיים מהסיפור בבראשית.

למשל סיפור המבול הבבלי בתוך ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב 1996, עמ' 88–131.

ט. וודאי מוכרות לך כל האידיאולוגיות שחרתו על דגלם בריאת אדם חדש. ידוע לך, מה הייתה התוצאה?

י. בראשית ח, כא.

יא. בראשית ח, כא. אגב, זה לא מתאים לתיאור של דוקינס, "קנאי הגאה בקנאותו, [...] לא הוגן לא סלחני, [...] טרוף גדלות ודורש-רע גחמני".

יב. תהלים כט, י.

יג. בראשית ט, ו.

יד. א. מצווה למנות דיינים לצורך השלטת חוק ומשפט בחברה האנושית, ב. איסור לגדף את שם ה', ג. איסור עבודה זרה, ד. איסור גילוי עריות, ה. איסור שפיכות דמים, ו. איסור גזל, ז. איסור אבר מן החי (איסור לחתוך מבעל חיים אבר בעודנו חי ולאכלו).

"כל המקבל עליו שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אינו מחסידי אומות העולם אלא [[אם נוהגים על-פיהן]] מחכמיהם" (אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, [בן נח] עמוד שסב טור 1).

טו. בראשית ט, ו.

טז. "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט, יג).